'ברית המשרתים'

"מדינת ישראל נמצאת במשבר". תיאור זה של מדינת ישראל היה נכון בצורה כזאת או אחרת בכל שנות קיומה. עם זאת, נראה שבעשור האחרון מדינת ישראל והחברה הישראלית חוות משבר עמוק וחריג. סבבי הבחירות של 2019-2020, מגפת הקורונה, ממשלת השינוי והרפורמה המשפטית יצרו יחד טלטלה פוליטית-חברתית עמוקה, שהפכה ב־7.10 גם למשבר ביטחוני-קיומי מובהק. הבעיות הביטחוניות רק החריפו את המשבר הפוליטי-חברתי, כאשר נחשף לעיני כל הפער בין קבוצות שונות במדינה, וחוסר ההלימה המבני שבין הציבור שנושא בנטל האזרחי במדינה לבין חלוקת הכוח הפוליטי.

הרעיון של 'ברית המשרתים' עלה בשיח הציבורי לא רק כפתרון לתסמינים של המשבר, אלא כמענה לשורש המשבר, על ידי הצעה לעיצוב מחדש של המרחב הציבורי והפוליטי. רעיון 'ברית המשרתים' צבר תאוצה לאור הכבדת הנטל על הציבור המשרת, ובייחוד ככל שהתברר שהמערכת הפוליטית בכלל, והממשלה הנוכחית בפרט, אינן מסוגלות לקדם מדיניות שתתמוך בציבור שנושא בנטל האזרחי. הדוגמה הבולטת ביותר היא חוק הגיוס, אבל הדבר נכון גם בעוד שלל סוגיות, שבהן נראה שהמערכת הפוליטית משרתת בעיקר את אלה שאינם נושאים בנטל.

עם עליית הפופולאריות של רעיון 'ברית המשרתים', נעשו ניסיונות לנכס אותו למטרות פוליטיות, מימין ומשמאל. דבר זה גרם להפיכתו ל"מטבע לשון" פוליטי, כאשר המשמעות הרעיונית והמעשית שלו עמומה ולעיתים סותרת. כדי לממש את 'ברית המשרתים' במציאות, יש צורך להגדיר אותה: מה המשמעות של הברית? מי כלול בה? מה נחשב 'שירות' ומה לא? האם יש הבדל בין שירות משמעותי יותר ופחות?

טקסט זה לא מבקש לענות על שאלות אלו, אלא לבצע שתי משימות אחרות, חשובות לא פחות: הראשונה - לאפיין את שלושת הרמות בהן 'ברית המשרתים' יכולה לבוא לידי ביטוי מעשי. המטרה השנייה והעיקרית היא להסביר מדוע רעיון 'ברית המשרתים' אינו טיעון לשלילת זכות ההצבעה של מי שאינו משרת.

ביטויי ברית המשרתים

ל'ברית המשרתים' שלוש רמות של היבטים מעשיים פוטנציאליים:

שיתוף פעולה פוליטי.
שותפות פוליטית.
שותפות אזרחית.

שיתוף פעולה פוליטי

ברמה הראשונה, 'ברית המשרתים' יכולה לבוא לידי ביטוי ביצירת קואליציה פוליטית שחוצה את קווי השבר המסורתיים של הפוליטיקה הישראלית בין ימין לשמאל ובין קואליציה לאופוזיציה. קואליציה זו תפעל להשגת תוצאה ממוקדת: קידום מדיניות ציבורית המיטיבה עם האזרחים שלוקחים חלק פעיל בפרויקט הציוני. בשנתיים האחרונות קבוצה זאת, ובייחוד משרתי המילואים ומשפחותיהם, נשאה בעול קיום המדינה באופן מובהק, ושילמה מחירים כבדים: במישור האישי, המשפחתי והכלכלי. 'ברית המשרתים' שואפת לתרגם את העוצמה הפוליטית של קבוצה זאת לקידום מדיניות שתקל על העומס שמוטל עליה.

שותפות פוליטית

ברמה השנייה, ברית המשרתים מגלמת שותפות פוליטית עקרונית. מדובר בעמדה יסודית, הטוענת שהשותף הראוי לברית פוליטית רחבה ומתמשכת הוא מי שנמצא איתך "בשוחות" - מילולית ומטאפורית.

'ברית המשרתים' טוענת שיש חשיבות לא רק למדיניות המקודמת, אלא גם למי שמקדם אותה. מדובר בהכרעה קשה, שקובעת שעדיף להתפשר ברמה האידאולוגית מול שותף ראוי, מאשר להיעזר בשותפים ציניים כדי להכריע פוליטית את המשרתים מן המחנה הנגדי.

בכך 'ברית המשרתים' מבקשת לטפל באחד מיסודות המשבר בחברה הישראלית: העובדה שהנציגים של הציבור הציוני והמשרת מסתמכים על גורמים לא ציוניים כדי להיאבק זה בזה, ובכך מחלישים את המדינה כולה.

שותפות אזרחית

השותפות האזרחית היא הנקודה שבה הרעיון של 'ברית המשרתים' עוזב את המרחב הפוליטי, והופך לרעיון שמעצב מחדש את המרחב הציבורי: ברית המשרתים מייצגת שותפות אזרחית בין האזרחים שמשרתים, שיוצרת הפרדה ברורה בין האזרחים שמשרתים ובין אלו שלא.

במובן מסוים, 'ברית המשרתים' מגדירה מחדש את הרעיון המסדר של "מהי החברה הישראלית": כדי להיות ישראלי באמת, לא מספיקה אזרחות ברמה החוקית. ישראלי אמיתי הוא אזרח פעיל, שעובד, משרת תורם למדינה ורואה בעצמו חלק מהפרויקט הציוני.

המטרה היא לא רק ש'ברית המשרתים' תתבטא במישור הפוליטי, אלא גם במרחב הציבורי והאזרחי. הדבר יכול להתבטא, למשל, בכך שמשרתים יתנו עדיפות למשרתים אחרים בגישה לשירותים קהילתיים, בטרמפים בכבישים ואפילו בשוק העבודה הפרטי - הכל מתוך תפיסה שהסולידריות החברתית צריכה להתמקד קודם כל במי שנושאים בנטל קיומה של החברה.

הרמה השלישית, שבה ברית המשרתים הופכת לרעיון של שותפות אזרחית, היא המורכבת ביותר לניסוח ויישום, אבל גם החשובה ביותר - משתי סיבות:

א. המעבר מדרישות פוליטיות קצרות טווח לשותפות אזרחית חדשה והסתכלות אחרת על מבנה החברה הישראלית, הוא מה שהופך את 'ברית המשרתים' לעיקרון שיכול לפתור בעיות יסוד במדינת ישראל ולחלץ אותה מהמשבר. רק הרמה השלישית, של שותפות אזרחית, מספקת תשתית לשינוי ארוך-טווח ביחסי הכוחות בפוליטיקה הישראלית, ובכך לממש את הרמה השנייה. כיוון שגם הפוליטיקה עצמה היא חלק מהמשבר הישראלי, לפתרון שחוזר לשורש ומשפיע על החברה האזרחית יש סיכויי הצלחה גבוהים יותר. בכך הרמה השלישית תורמת תרומה מכרעת להיתכנות הפוליטית של רעיון 'ברית המשרתים'.

ב. הרמה השלישית היא הנקודה שבה 'ברית המשרתים' חורגת מהפוליטיקה המעשית, ונכנסת לתחום האזרחי וההגות המדינית. ברמה זו, 'ברית המשרתים' מבקשת לשרטט מחדש את גבולות הגזרה של החברה הישראלית עצמה, ולקשור לכך השלכות פוליטיות, חברתיות ומוסריות. שרטוט מחדש זה הוא התשתית והצדקה האידאולוגית לביטויים הפוליטיים של 'ברית המשרתים', תוך השפעה ישירה על המרחב הציבורי הכללי.

דיוני פאטני

הרעיון לשרטט מחדש את גבולות הגזרה של החברה הישראלית ולקשור לכך השלכות פוליטיות הוא בעל פוטנציאל אנטי־דמוקרטי נפיץ: הטענה שראוי שהכוח הפוליטי של קבוצות מסוימות יוגבל היא טענה שחותרת תחת יסודות הדמוקרטיה הליברלית המודרנית.

כדי להעמיק במתח הדמוקרטי ש'ברית המשרתים' מציפה, עלינו לחזור אחורה בזמן, אל אחד מהרגעים המכוננים בדמוקרטיה הליברלית המודרנית: "The Putney Debates". ב1647, באחת מנקודות הקריטיות במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, צבא הפרלמנט חנה מחוץ ללונדון. בזמן שהמערכת הפוליטית ניסתה להבין כיצד למנף את הניצחון על המלך צ'ארלס הראשון לכדי שינוי פוליטי, לחיילים ולקצינים היו רעיונות משלהם בנוגע לשינוי הדרוש באנגליה. כדי לתת פורקן לתסיסה הפוליטית בצבא כונסו "דיוני פאטני", בהם דנו קצינים בכירים בנושאים החוקתיים שעל הפרק. הפרוטוקולים של דיונים אלו מהווים מסמך יסודי בתולדות הדמוקרטיה המערבית.

אחד הקטעים המפורסמים ביותר בדיונים עוסק בשאלת זכות ההצבעה (התרגום שלי, ג.ב.):

Thomas Rainsborough: For really I think that the poorest he that is in England hath a life to live, as the greatest he; and therefore truly, sir, I think it's clear, that every man that is to live under a government ought first by his own consent to put himself under that government; and I do think that the poorest man in England is not at all bound in a strict sense to that government that he hath not had a voice to put himself under.

תומאס ריינסבורו: כי באמת אני חושב, שהעני ביותר שנמצא באנגליה יש לו חיים לחיות, כמו לנכבד ביותר; ולפיכך באמת, אדוני, אני חושב שזה ברור, שכל אדם שעתיד לחיות תחת ממשל חייב תחילה, בהסכמתו שלו, להעמיד את עצמו תחת אותו ממשל; ואני אכן חושב שהאדם העני ביותר באנגליה אינו מחויב כלל, במובן הקפדני, לאותו ממשל שלא היה לו קול [=זכות הצבעה] כדי להעמיד את עצמו תחתיו.

Henry Ireton: I think that no person hath a right to an interest or share in the disposing of the affairs of the kingdom, and in determining or choosing those that shall determine what laws we shall be ruled by here - no person hath a right to this, that hath not a permanent fixed interest in this kingdom.

הנרי איירטון: אני חושב ששום אדם אינו מחזיק בזכות לעניין או לחלק בניהול ענייני הממלכה, ובקביעה או בבחירה של אלו שיקבעו לפי אילו חוקים נישלט כאן - שום אדם אינו מחזיק בזכות לכך, [כל עוד] שאין לו זיקה קבועה ויציבה בממלכה זו.

באנגליה של המאה ה17, הגישה של הנרי איירטון ניצחה. גישתו של תומאס ריינסבורו, שתמך בזכות הצבעה אוניברסלית, נחשבה כרדיקלית ונדחתה. זכות ההצבעה באנגליה נשארה מותנת בבעלות על קרקע ותשלום מס. זאת על בסיס היגיון מוצק - רק מי שהוא שותף פעיל במדינה יכול לקחת חלק בשלטון.

על פניו, טיעוניו של איירטון מקבילים לטיעוני 'ברית המשרתים' - יש קשר בין התרומה של אדם לבין הלגיטימציה שלו לקחת חלק בשלטון. אולם התאמה זאת של 'ברית המשרתים' לאיירטון שמה את 'ברית המשרתים' בצד הפחות דמוקרטי ב"דיוני פאטני". ככל שהזמן חלף, התברר שאמנם איירטון ניצח בקרב, אבל דווקא רייסבורו ניצח במלחמה: תולדות הדמוקרטיה המערבית הן סיפור מתמשך של הרחבת זכות הבחירה לכלל חלקי האוכלוסייה.

שלילת זכות הצבעה בברית המשרתים

הסכנה שבהפיכת 'ברית המשרתים' לרעיון אנטי דמוקרטי אינה תיאורטית כלל וכלל. ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, תמך בשלילת זכות הצבעה למי שאינו משרת.[1] גם מימין, השר עמיחי שיקלי אמר בפודקאסט: "מי שלא יעשו שירות צבאי או לאומי, לא צריכים לקבל זכות הצבעה בבחירות".[2] הגדיל לעשות ח"כ אביגדור ליברמן, שהגיש הצעת חוק ששללה זכות הצבעה למי שלא שירת. ההצעה נפלה בקריאה טרומית, אבל תמכו בה 27 חברי כנסת.[3]

כבר הראנו למה קל לקשר בין 'ברית המשרתים' לרעיונות האלה. כעת אני רוצה להסביר מדוע לדעתי מדובר בטעות: שלילת זכות הצבעה היא גם דבר שלא כדאי לעשות, וגם לא נכון לעשות.

למה לא לשלול זכות הצבעה

אז למה הנרי איירטון טועה? למה למרות שברית המשרתים אכן רואה הבדל בין אזרח משרת לאזרח שלא משרת, אין השתלשלות לוגית הכרחית מתמיכה ברעיון ברית המשרתים עד לשלילת זכות הצבעה?

אציע שלוש תשובות:

פרגמטית - שלילת זכות הצבעה אינה דבר מועיל.
אידאולוגית - זכויות פוליטיות קשורות במהותן לזכויות אדם, ולכן אין להתנות אותן באזרחות פעילה.
תודעתית - חידוד מטרתה של 'ברית המשרתים'.

פרגמטית

יש הגות דמוקרטית ענפה שמצדיקה ברמה האידאולוגית את הרעיון של זכות בחירה אוניברסלית: בראש ובראשונה, האמונה בזכויות אדם בלתי מותנות. ובכל זאת, הסיבה העיקרית להרחבת זכות ההצבעה בדמוקרטיות מערביות הייתה פרגמטית בעיקרה: קשה מאוד לתחזק מדינה "חצי דמוקרטית"; הרחבת זכות הבחירה לא נבעה מטוב ליבם של אלה שהחזיקו בה מלכתחילה, אלא מתוך הבנה שהמחיר של זכות הצבעה מצומצמת גבוה מדי.

הסיבה הפרגמטית העיקרית לזכות הצבעה אוניברסלית היא שצריך לתת לאנשים דרך לבטא את תחושותיהם בדרכים לא אלימות. הנשיא קנדי התייחס לכך ואמר: "אלו ההופכים שינוי בדרכי שלום לבלתי אפשרי, הופכים מהפכה אלימה לבלתי נמנעת." (במקור: "Those who make peaceful revolution impossible will make violent revolution inevitable"). גם אם היה נכון מוסרית ואידאולוגית לשלול זכות הצבעה ממי שאינו משרת, הדבר מסוכן למדינה. הקבוצות הלא משרתות לא יעלמו כשתשלל מהן זכות ההצבעה. הן ימשיכו לנסות להשיג את המטרות שלהן - פשוט לא דרך המנגנונים הדמוקרטים הלא אלימים.

ניתן להציע סיבות פרגמטיות נוספות, ונמנה כאן ארבע בקצרה:

מאבק פוליטי: ברגע שזכות הבחירה הופכת להיות מותנית, השאלה הפוליטית הבוערת ביותר הופכת להיות הקריטריון שמזכה או שולל זכות הצבעה. המאבק הפוליטי יוסט מניהול המדינה למאבק על הגדרת הבוחר.
סרבול: זכות הצבעה אוניברסלית הופכת את המערכת הפוליטית למורכבת יותר, וממילא גם מסורבלת יותר. התכונות הללו מגינות על כלל האזרחים משלטון חזק ודכאני.
ידע: הצבעה בקלפי היא לא רק מקור הלגיטימציה של השלטון, אלא גם מקור ידע שלו על המתרחש במדינה. הדרה של חלקים מהאוכלוסייה ממנגנון זה עלולה לגרום לפערי ידע, שעלולים להוביל לבעיות חמורות. במצב מתוקן, ההצבעה של אנשים מעידה על מצבם החומרי והחברתי. למשל, אם יש בעיית בריאות שלא מטופלת לאורך זמן, תהיה לכך השפעה על התוצאה בקלפי. התפוררות המרקם החברתי יכולה להתבטא גם באחוזי הצבעה נמוכים. בשני המקרים, הבחירות הן דרך של השלטון המרכזי להבין שיש בעיה במקום מסוים, גם אם מהות הבעיה עוד לא ידועה. כל עוד האוכלוסייה שכבר אינה מצביעה עדיין קיימת במדינה, בעיות בה יזלגו בסופו של דבר לאוכלוסייה שמצביעה. לכן, יש עניין לזהות בעיות ולטפל בהן מוקדם בכל מצב.
ניכור: הצבעה בקלפי יוצרת תחושת שותפות כלשהי במדינה. שלילת זכות הצבעה מקבוצה מסוימת, תנתק את הקשר שלה למדינה, ובכך תגרום לניכור בין הקבוצה הלא מצביעה לבין המדינה להעמיק. גם אם הסיבה לשלילת זכות ההצבעה מלכתחילה הייתה הניכור שהקבוצה מפגינה ביחס למדינה, העמקת הקרע היא רעיון גרוע. ככל שקבוצה מנוכרת יותר, העלות של פעילות מדינתית בקרב האוכלוסייה, לדוגמה אכיפת חוקים, רק מאמירה.

כמובן הדיון הפרגמטי בנוגע לזכות הצבעה אוניברסלית רחב ומורכב הרבה יותר ממה שמוצג פה. לדוגמה, ציינו שהמורכבות הפוליטית שזכות הצבעה אוניברסלית יוצרת מקשה על היווצרות של שלטון חזק ודכאני. מנגד, היא גם יוצרת מערכת מסורבלת יותר, שמתקשה למשול ביעילות ולקדם פרויקטים שמיטיבים עם כלל האזרחים. בנוסף, במקרה הספציפי שלנו, טיעון ה'ניכור' הופך למורכב יותר, משום שהניכור בין הקבוצות הלא משרתות לבין המדינה עמוק מאוד כבר עכשיו. הנקודה החשובה היא שיש סיבות כבדות משקל, ופרגמטיות לחלוטין, לתמוך בזכות בחירה אוניברסלית.

אידאולוגית

יש גם סיבה עקרונית שלא לשלול או להתנות את זכות ההצבעה למי שאינו משרת.

בהגות הליברלית, יש הבחנה מושגית בין זכויות אדם לזכויות אזרח. זכויות אדם, כשמן כן הן: זכויות של כל אדם, באשר הוא אדם, מעצם היותו אדם. רשימה בסיסית של זכויות אלו תכלול את הזכות לחיים, חירות, קניין, הליך הוגן וכבוד.

על גבי זכויות אלו, מדינות דמוקרטיות ליברליות מערביות מעניקות לאזרחים שלהן זכויות נוספות. בראש ובראשונה, זכויות פוליטיות: לבחור ולהיבחר. על גביהן מגיעות גם זכויות כלכליות, זכויות חברתיות, הרחבות לזכויות האדם הבסיסיות ועוד.

אין אף אחד שמציע לשלול ממי שאינו משרת את זכויות האדם שלו, וטוב שכך. אולם מי שמציע לשלול "רק" את הזכויות הפוליטיות הבסיסיות, מתעלם מתובנת יסוד בתחום מדעי המדינה - הזכויות הפוליטיות הן הדרך היחידה להבטיח שזכויות האדם יכובדו. הזכויות הפוליטיות אינן מתנה מהמדינה, אלא מנגנון שמונע פגיעה בזכויות האדם. ללא זכות הצבעה, אין לאדם כוח מול השלטון. קבוצות ויחידים נטולי כוח פוליטי נרמסו שוב ושוב תחת מגפי השלטון.

ההיסטוריה היהודית היא דוגמה מצוינת לכך: המעמד המשפטי-חברתי של היהודים בגלות היה תלוי ברצונו של השליט בכל רגע נתון. לעיתים נהנו היהודים ממעמד מועדף, ולעיתים גורשו מהעיר או מהמדינה. ללא כוח פוליטי, זכויות האדם של היהודים לא היו מוגנות. ברגע שלאדם אין זכות הצבעה, והוא אינו מקור הסמכות של השלטון שהוא כפוף לו, זכויות האדם הופכות מזכויות להטבות זמניות. אין שום הצדקה לשלול את זכויות האדם של מי שאינו משרת, ולכן אין לשלול את זכויות האזרח הפוליטיות שמגינות על קיומן של זכויות האדם.

עם זאת, בהחלט יש הצדקה לצמצם או לבטל את הזכאות של קבוצת הלא משרתים להטבות כלכליות וחברתיות שהמדינה מעניקה לאזרחיה. הרעיון של 'ברית המשרתים' בהחלט מבחין בין אזרח פעיל ומשרת, לבין אזרח שלא תורם למדינה. רוב זכויות האזרח הן אכן סוג של הטבה, שתלוי בכך שאתה נוטל חלק פעיל בחברה, ותורם את חלקך. לכן, בהחלט ראוי לשקול להתנות את זכויות האזרח בצורה כזאת או אחרת.

תודעתית

העיקרון של 'ברית המשרתים' אכן קורא לצמצום הכוח הפוליטי של הלא משרתים. אבל אין בכך תמיכה בשלילת זכות הצבעה ממי שאינו משרת. על הצמצום להתבצע ברמה הפרקטית - ללא כל הגבלה חוקית.

זהו התפקיד של הרמה השלישית של 'ברית המשרתים' - יצירת תשתית רעיונית למבנה פוליטי שמגביל את הגישה של הלא משרתים אל "מסדרונות השלטון". המבנה הפוליטי ש'ברית המשרתים' שואפת ליצור יגביל את הכוח של הלא משרתים - לא החוק. המטרה היא שהנציגים הפוליטיים של המשרתים ישתפו פעולה זה עם זה, תוך הדרה של הנציגים הפוליטיים של הלא משרתים. שיתוף פעולה זה הוא הרמה השנייה של ברית המשרתים - העדפה עקרונית לפשרות עם המשרתים האחרים, מאשר "נישואי נוחות" עם הלא משרתים.

הדרה מכוונת של קבוצה מ"מסדרונות השלטון", גם אם אין לה עיגון בחוק, היא בעלת קונוטציה שלילית, ובצדק. לכן חשוב להדגיש שהתודעה שברית המשרתים מנסה לייצר אינה תודעה של "לא נשתף פעולה עם החרדים/הערבים". התודעה היא שקודם כל, הפרטנר הוא מי שמשרת. התווית "חרדי /ערבי/מתנחל" אינה רלוונטית, אלא השירות המשותף, היסוד האזרחי שמאחד ומצדיק שותפות פוליטית. אין פה הדרה קטגורית של קבוצה אתנית או דתית, יש פה הצבת "קווי יסוד" לשיתוף פעולה ארוך טווח. פעולה זאת היא לגיטימית ומקובלת בכל דמוקרטיה מערבית - לכל ממשלה שקמה בישראל יש קווי יסוד משותפים.

לא שינוי החוק הוא היעד, אלא שינוי תודעת המצביעים והפוליטיקאים. המטרה של 'ברית המשרתים' היא לייצר תודעה שבה מרחב השותפות הפוליטית הלגיטימי כולל רק את המשרתים. ממילא, כתוצאה נגררת של השינוי התודעתי הזה, הכוח הפוליטי של קבוצות לא משרתות יוגבל על בסיס תרבותי. לא כל טענה ערכית צריכה להפוך לחוק, וזה נכון גם לגבי הטענה של 'ברית המשרתים'.

שינוי התודעה הוא המשימה הקשה ביותר הניצבת לפתחו של כל מי שתומך ברעיון 'ברית המשרתים'. יש קושי אפילו בלהגדיר את הצעדים הדרושים להשגת מטרה זו, ועוד יותר בעשייתם בפועל. עם זאת, ניתן אולי להציע שני כיווני פעולה: פוליטי וחברתי. ברמה הפוליטית, הרבה פעמים טיעונים ערכיים משמשים הצדקה בדיעבד לפעולות פוליטיות. לכן, יצירת לחץ פוליטי לטובת קידום מדיניות ברית המשרתים ברמה הפרקטית, תוביל לאחר מעשה לניסוח הצדקה ערכית. בכך יישום הרמה הראשונה של ברית המשרתים, שיתוף הפעולה המיידי, תומך ברמה השלישית של יצירת הגות ושינוי תודעה.

ברמה החברתית, יש להשקיע משאבים בפיתוח והנחלת רעיונות 'ברית המשרתים' בקרב הציבור. הקמת מרכז ריבוא ויצירת 'פוליטיאה' הן צעד בכיוון הנכון. כנסים, מיזמים חברתיים, כתיבת מאמרים, כתבות בעיתון וכו' - כל אלה הם דרכים לדבר אל הציבור הכללי, ולנסות ולייצר את התודעה החברתית־פוליטית שאנו שואפים אליה.

סיכום ותהייה

מאמר זה נפתח בטענה שמדינת ישראל נמצאת במשבר חברתי־פוליטי מתמשך, שהוחרף בעקבות המשבר הביטחוני שנחשף ב7.10. אחד מהרעיונות שעלו בזירה הציבורית כדרך ליציאה מהמשבר הוא 'ברית המשרתים' - עיצוב מחדש של המרחב החברתי והפוליטי כך שיתעדף את האזרחים הפעילים במדינה, אלו שמשלמים מיסים, משרתים בצבא, ורואים בעצמם חלק מהפרויקט הציוני. רעיון 'ברית המשרתים' בא לידי ביטוי בשלוש רמות. הראשונה, שיתוף פעולה פוליטי קונקרטי שנועד לקדם מדיניות שתיטיב עם הציבור המשרת. השנייה, שינוי קווי השבר בפוליטיקה הישראלית כך שהציבור המשרת ישתף פעולה קודם כל עם עצמו. השלישית, קידום ויצירת הגות שתצדיק את שתי הרמות הקודמות, ותעצב מחדש את המרחב החברתי הישראלי, כך שהשותפות האזרחית תתבסס על השירות המשותף.

רעיון 'ברית המשרתים' מגיע לעיתים קרובות בצמוד לרעיון אחר - שלילת זכות ההצבעה ממי שאינו משרת. מטרת מאמר זה הייתה להסביר מדוע שלילת זכות הצבעה היא רעיון גרוע. זה רעיון מסוכן ברמה הפרגמטית, שגוי ערכית כיוון שזכויות פוליטיות מגנות על זכויות האדם, ומסיט משאבים וקשב מהאתגר הגדול יותר שהוא יצירת תודעה אזרחית חדשה.

עם זאת, המאמר גם הראה מדוע החיבור בין רעיונות 'ברית המשרתים' לשלילת זכות ההצבעה הם אינטואיטיביים, ומעוגנים היסטורית: דיוני פאטני יכלו בשינויים קלים מאוד להתרחש גם בישראל של 2026. לכן, מאמר זה מסתיים בתהייה: האם נצליח להלך על החבל הדק של הדרה פוליטית בפועל ללא אפליה פוליטית חוקית? האם ניתן לייצר תודעה אזרחית שבה יש הבדל בין אזרח משרת לבין לא משרת, ובכל זאת לשמור על הגישה הדמוקרטית שרואה בכל האזרחים בעלי כוח פוליטי שווה? זהו אתגר משמעותי, ורק מבחן הזמן יוכל להעיד אם נעמוד בו בהצלחה.

[1] https://www.mako.co.il/news-politics/2025_q4/Article-9756a1fd8952a91026.htm

[2] https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1081661

[3] https://www.mako.co.il/news-politics/2025_q4/Article-0f6d6a295635a91027.htm

'ברית המשרתים' - גבולות גזרה