ניתוח ניאו-רפובליקני של הדמוגרפיה, הכלכלה והביטחון בישראל
המאמר הנוכחי יסקור את מצב הפעילות של הכלכלה הישראלית מבעד לפרספקטיבה רפובליקנית המעלה על נס את עקרונות כמו טוב משותף, הדדיות בנשיאת קשיי הקיום של המדינה, והיחס בין פעילותם של ציבורים שונים. הרעיונות הרפובליקניים הללו תורגמו למושגים כלכליים בעלי אופי קונקרטי ומובן ברור, והם עונים בעקיפין על השאלה איך הרעיונות הללו מגולמים בפועל. ואולם, הדוח מציג מצב מעניינים מדאיג בו יש פער גדול ומסוכן ביותר לטווח הארוך בהעדר נשיאה משותפת בנטל הקיום.
***
המסגרת המושגית הניאו-רפובליקינית:
- ערך היסוד: חירות כאי-שליטה Non-domination)) - היעדר כפיפות לרצון שרירותי של אחר.
- המנגנון המכונן: שלטון החוק Rule of Law)) החוק אינו רק מגביל את החופש אלא מכונן אותו; הוא מבטיח ודאות ומגן מפני גחמות שלטוניות או פרטיות.
- תנאי הממשל העצמי:
- סגולה אזרחית (Civic Virtue) נכונות האזרחים להיות מעורבים ולשמור על המוסדות הציבוריים.
- שוויון פוליטי Political Equality)) חלוקת כוח שוויונית המונעת מיחידים או מקבוצות להחזיק בכוח עודף המאפשר שליטה באחרים.
- דמוקרטיה דיונית Deliberative Democracy)) קבלת החלטות המבוססת על מתן נימוקים ציבוריים ולא על מאזני כוח או ספירת קולות טכנית.
- איזונים ובלמים Checks and Balances)) מנגנוני הפרדת רשויות ובלמים מוסדיים המבטיחים שהמדינה עצמה לא תהפוך למקור של שליטה שרירותית.
- מסלול השקיעה: שחיתות: לא עבירה פלילית, אלא אובדן הזיקה לטובת הכלל. הפוליטיקה הופכת מ"זירת דיון" ל"שוק של אינטרסים" וסחר בכוח שרירותי. כאשר כל מגזר ממקסם את רווחיו האישיים, שיווי המשקל (דילמת האסיר) מוביל לקריסת המערכת כולה.
כלכלה אזרחית: התשתית החומרית לחירות כאי-תלות
- מניעת תלות כלכלית: ללא בסיס חומרי עצמאי, האזרח נותר פגיע לרצון שרירותי של אחרים. אי-תלות היא הערובה היחידה לאי-שליטה.
- דמוקרטיה של בעלי קניין: פיזור רחב של נכסים והון אנושי כדי למנוע ריכוזיות כוח. כשאנשים הם בעלי קניין, הם פחות תלויים ויותר אוטונומיים.
- המינימום האזרחי Civic Minimum)): משאבים המעניקים לאזרח "עמדת מיקוח" (Exit option). זהו אינו סעד, אלא "דמי חירות" המונעים הכנעה מתוך מצוקה.
- מיסוי להגנת הציבוריות: המיסוי (ירושה וצריכה) אינו רק כלי פיסקלי, אלא מנגנון למניעת פיצול מעמדי קיצוני ושמירה על סולידריות ואחריות משותפת.
- העבודה כמעבדה לאזרחות: מקום עבודה סמכותני מייצר הרגלי צייתנות ותלות. כלכלה אזרחית מקדמת אוטונומיה מקצועית כהכנה לממשל עצמי.
ממה מורכב תקציב של מדינה? (החלוקה לפי גמישות)
- הוצאות המימון (כ - 14% בארה"ב ו - 7% בישראל): הריבית על החוב. כסף שהולך לכיסוי הלוואות מהעבר ולא קונה שום דבר חדש.
- הוצאות קשיחות (התחייבויות כ - 62% בארה"ב ו - 60% בישראל): כסף שיוצא אוטומטית (פנסיות, קצבאות זקנה, בריאות). אי אפשר לקצץ אותן בלי לגרום למהפכה ברחוב.
- הוצאות גמישות (המנוע כ - 24% בארה"ב ו - 29% בישראל): הכסף שהממשלה מחליטה עליו כל שנה (ביטחון, השקעה בתשתית). זה ה"שריר" של המדינה.
תצפית פרגסון והחיבור לרפובליקניזם
- אובדן הריבונות לטובת הנושים: מדינה שמשלמת יותר על ריבית מאשר על ביטחון מאבדת את יכולת הפעולה שלה, כלומר, אובדן של "החירות כאי-תלות" - המדינה הופכת למשועבדת לנושים במקום להיות נאמנה לטובת הכלל.
- החוזה בין-דורי כערך רפובליקני: רפובליקניזם מדגיש את המשכיות הקהילה הפוליטית, ואילו החוב הציבורי הוא "גזל" של הדורות הבאים. צבירת חוב למימון צריכה שוטפת היא הפרה של האחריות הרפובליקנית כלפי העתיד.
- שחיקת המידה הטובה: כאשר התקציב "נעול" על תשלומי ריבית וחובות עבר, האזרחים מרגישים שהמסים שלהם לא חוזרים אליהם כשירותים, מה שמוביל לניכור, לאובדן אמון במוסדות ולשחיקת הסולידריות החברתית.
- קריסת "הביטחון הלאומי" כבסיס הרפובליקה: הרפובליקה קיימת כדי להגן על חירות אזרחיה. ברגע שהריבית חונקת את תקציב הביטחון, המדינה נסוגה מהתחייבותה הבסיסית ביותר, ובכך מערערת את הלגיטימיות של השלטון הרפובליקני.
הסכנה: קריסת התשתית לחירות: אובדן העושר הלאומי כקץ האוטונומיה הריבונית
מקור: גלעד מלאך, איתמר יקיר, רועי קנת פורטל, 2024 , ישראל 2050 תחזית דמוגרפית ותרחישים כלכליים וביטחוניים, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
לפי תרחיש ה-Business as Usual,
אובדן הפוטנציאל הכלכלי עד 2050
כתוצאה מאי-השתלבות החרדים עשוי להגיע ליותר
מ-10% תוצר לנפש - כ-160 מיליארד ש"ח
במונחי 2023.
שבירת ההדדיות: השעבוד הפיסקלי והשחיקה בחוזה האזרחי
Source: Ariel Karlinsky, Tom Sadeh, Eran Yogev & Michael Sarel (2025). On Taxes and Wonders: Complete Fiscal Accounts at the Household Level in Israel. Israel Economic Review Vol. 23, No. 1, 25-83
תרחישי אוכלוסייה אזוריים למדינת ישראל 2020-2050
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2021
מחיר ההתפרקות מהנטל: העלות הכלכלית של אובדן הסגולה האזרחית
מקור: התייחסות לחוק הגיוס והעלות המשקית מאי-גיוס חרדים לצה"ל, בנק ישראל, 2025
- העלות הכלכלית המשקית של חודש גיוס של איש מילואים (בן כ- 30) הנה כ- 38 אלף ש"ח.
- גיוס צעיר חרדי מניב תועלת משקית נטו של כ-22 אלף ש"ח לחודש, בהנחה שהוא מוצא ממאגר שאינו מועסק ממילא.
- הגדלת מחזורי הגיוס השנתיים בכ- 7,500 גברים חרדים, למשל, תקטין את העלות המשקית השנתית בלפחות 9 מיליארדי ₪, כחצי אחוז תוצר.
שקיעת הרפובליקניזם הישראלי: ניתוח המציאות
- הדיון הציבורי כ"בזאר" של קבוצות לחץ:
המערכת הפוליטית נטשה את הדיון על "טובת הכלל" לטובת דילמת אסיר סקטוריאלית בה מגזרים מקדמים את האינטרסים הכלכליים שלהם מבלי להתחשב בטובת הכלל. במונחים כלכליים של דילמת האסיר, דווקא לקיחה בחשבון של האינטרס הקבוצתי בכללו, כלומר מחשבה שאיננה מגזרית - מיטיבה עם כלל הקבוצות באופן האופטימלי. הקצאת המשאבים הנוכחית אינה נשענת על נימוקים ציבוריים אלא על סחר בכוח שרירותי, מה שמרוקן את המושג "רפובליקה" מתוכן והופך אותה לזירת התגוששות על שלל.
- שחיקת ההדדיות כבסיס לסגולה אזרחית:
אי-השוויון בנטל (מיסים וביטחון) שובר את החוזה האזרחי. כאשר אזרחים חשים שההדדיות הופרה, המוטיבציה לתרום לכלל מתחלפת בניכור. הנתונים (לוח ו'-2) מראים קבוצה מצטמצמת שנושאת בעול, מה שמוביל ל"עייפות רפובליקנית" ולשחיקת החוסן הלאומי.
- סכנת הקשיחות הפיסקלית כאובדן הריבונות:
העלייה בהוצאות הריבית (3.4% מהתוצר) והביטחון מייצרת "חנק תקציבי". לפי ההיסטוריון ניאל פרגוסון, ברגע שהתקציב הופך לקשיח ומשועבד לחובות העבר ולתשלומי העברה, המדינה מאבדת את האוטונומיה שלה. הריבון (העם) כבר לא מחליט על עתידו; הנושים והמבנה הפיסקלי מחליטים עבורו.
- מלכודת הדומינציה ההדדית (אדון ועבד):
המודל הכלכלי הנוכחי מייצר שעבוד צולב. הנתמך (חסר הליבה וההון האנושי) הופך לעבד התלוי בחסדי "הברז" התקציבי ואובדן האוטונומיה שלו; המממן (נושא הנטל) הופך לעבד המשועבד למימון מגזרים אחרים ללא יכולת השפעה. זהו מלכוד שבו איש אינו חופשי וכולם שולטים בכולם באופן שרירותי.