ישראל מתחזקת בתוכה מדינת עסקנים חסרת בסיס כלכלי, שקריסתה בלתי נמנעת והשלכותיה בלתי ידועות • אבל במקום לנטרל את הפצצה הזו, הממשלה עסוקה בקניית שקט זמני • כשפירמידת הגמ"חים תרעד – הזעזוע עלול לטלטל את כל המדינה.
עבור ישראל, בבחירות הבאות, ייתכן שהאינטרס הריאליסטי המובהק נמצא דווקא בניצחון המפלגה הדמוקרטית, וניקוי אורוות אצל הרפובליקנים.
מדינת ישראל מעבירה מאות מיליוני ש"ח לבתי ספר שמחנכים נגדה, ואף אחד לא מפקח על הכסף.
האם נמשיך לדבר על רצון העם בעוד שהכרעות בעלות משקל קיומי מתקבלות מחוץ למוסדות הנבחרים? או שמא ניקח אחריות ונתקן את הכללים כך שהכוח יחזור באמת לידי בעלי זכות הבחירה?
סמנכ"ל מרכז ריבוא, המאגד את "ברית המשרתים", מתאר את הצעדה למען גיוס שוויוני, תוקף את החרפה המתמשכת ומזהיר: "הממשלה לא מסוגלת לפתור את המשבר בגלל התלות הפוליטית בתומכי ההשתמטות. הפחד מהשמאל גובר על ערכי הציונות".
אחרי האסון, כשהדם עוד חם, המנגנון נכנס לפעולה. מאשימים את כולם: את המשטרה, את המהנדסים, את המדינה, רק לא את האוטונומיה עצמה. למה? כי העסקנים חייבים את השליטה המוחלטת, והפוליטיקאים חייבים את הקולות שלהם.
הרבנים החרדים מודים כעת בקולם כי אין כוונה לציית לחוק הגיוס. המחיר על עצימת העיניים והלבנת השקר ירדוף את הימין עוד שנים רבות.
לא מדובר פה רק באידאל צדקני או קדוש. מדובר על בערך 10,000 חיילים במחסור עבור בטחון ישראל לפי אכ"א. טור תגובה.
אל מול הצהרת הכוונות הברורה של צה"ל ברצון לשילוב חרדים בצבא ומצוקת כוח האדם, הקלטות הרבנים החרדים ופעולות שרי הממשלה מוכיחות כי החרדים לא באמת יתגייסו, ולא משנה מה נעשה עבורם.
ריאיון של עוז בן נון ב"פטריוטים". ברית המשרתים בתור רעיון שפוליטיקאים צריכים לקדם, לא פוליטיקאים שמקודמים באמצעות הראיון. תפקידם של מובילי דעת הקהל הוא לסמן את הדרך לפוליטיקאים, ולא להפך.
עוז ועוז מדברים עם ח"כ אילוז על הליכוד, גיוס חרדים, מערכת המשפט וגם סוד המראה הצעיר שלו.
נרשם זעזוע באולפן, אבל עוז לא התרגש הוא בא לפלג – כמו שהוא אומר. הוא יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר והוא יודע שהמדינה שלנו לא יכולה להמשיך להתבסס על ברית פוליטית עם שחקנים פוליטיים שלא אכפת להם מעתיד המדינה.
